תפריט

אכילת יתר – הנזקים של אכילה מופרזת


הרמב"ם על אכילת יתר והנזקים שלה

הפרעות אכילה אכילה מופרזת אכילה מרובה אכילה רמב
תגים: הפרעות אכילה , אכילה מאוזנת , הרגלי אכילה נכונים , אכילה מופרזת מרובה.
במקומות רבים בדברי חז"ל מובאות אזהרות נגד אכילת כמויות מיותרות של מזון. הרמב"ם הולך כאן - כבמקומות אחרים - בעקבות דברי חז"ל, ומזהיר אף הוא מפני מצב זה:
"לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משביעתו..."
"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות, והוא עיקר לכל החלאים; ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים..."
"אכלו כדי שתחיו - והיותר תחרימום. אל תאמינו שרוב המאכל והמשתה יגדיל הגוף וירבה השכל, כשק המתמלא מן המושם לתוכו, כי הוא ההפך - באכול מעט, יש כח באצטומכא לקבלו ובחום הטבעי לעכלו; אז יגדל ויבריא ודעתו יתישב. ואם יאכל יותר מדי, האצטומכא לא יקבלנו, והחום הטבעי לא יעכלנו, נכחו יצא, פגול הוא לא ירצה, גופו ירזה ושכלו יתבזה, וכיסו יתרוקן."
המלבי"ם, רבי מאיר ליבוש, מגדולי חכמי ישראל ומפרשי התנ"ך, מסביר את כוונת דברי הרמב"ם:
"ביאור הדבר: כי הממלא כרסו מכסה אש הטבעי, והוא כמרבה שמן על הנר, [עד] שהנר כָּבֵה והולך..."
כדאי להשוות את דבריו של הרמב"ם על הנזק למערכת העיכול הנגרם מאכילת יתר, לדעה המקובלת ברפואה של ימינו בתחום זה. קיימת אימרה מפורסמת בחוגי התזונה, המדגישה את חשיבותו המכרעת של המזון למצבו ובריאותו הכללית של האדם: "הינך מה שאתה אוכל". אימרה זו שונתה בשנים האחרונות לנוסח יותר מדוייק: "הינך מה שאתה מצליח לעכל ולהטמיע בגופך".
במילים אלו מודגשת העובדה שהגורם הקובע את רמת בריאותו של האדם, בהקשר למזון, אינו מה שהאדם מכניס לפיו "ברוטו", אלא מה שמערכת העיכול שלו מצליחה לעכל ולספוג. ספיגה מוצלחת הנעשית במערכת העיכול, של רכיבי התזונה המוחדרים אליה על ידי האכילה, היא הקובעת אם אמנם האדם ייהנה מהספקה נאותה של חלבונים, עמילנים, ויטמינים ומינרלים ההכרחיים לבריאותו. כל אלו מצויים במזון ומוכנסים לגוף, אך לעיתים קרובות אינם מגיעים ליעדם.
הרמב"ם מייחס חשיבות רבה לעיכול תקין, וכך הוא מנסח את אזהרתו שלא לשבש את תהליך העיכול על ידי אכילת-יתר ( אכילה מרובה ):
"באכול מעט, יש כח באצטומכא לקבלו ובחום הטבעי לעכלו; אז יגדל ויבריא ודעתו תתיישב. ואם יאכל יותר מדי, האצטומכא לא יקבלנו, והחום הטבעי לא יעכלנו... גופו ירזה..."
כה רב הוא הנזק מאכילת-יתר, עד שהרמב"ם מגיע למסקנה נוקבת בנידון:
"והרופאים כולם מסכימים, כי אכילת המעט מן המאכלים הרעים - יותר מעט נזקו מאכילת הרב מן המאכלים הטובים והבריאים."
כאן יש להבהיר נקודה חשובה ומעשית. אין כל דמיון בין המאכלים שהרמב"ם מגדיר אותם כ"המאכלים הרעים" ובין מה שאנו מכירים כיום כמאכלים מזיקים. ברור שבזמנו של הרמב"ם לא היו קיימים החומרים המלאכותיים המרוכזים שתעשיית המזון משתמשת בהם באופן הולך וגובר בימינו, חומרים שצריכתם נמצאה קשורה למחלות קשות ורבות. בזמנו של הרמב"ם לא היו, כמובן, מאכלים עם חומרים מלאכותיים כאלה. המאכלים שהרמב"ם קורא להם "מאכלים רעים" הינם מאכלים טבעיים, כמו כל המאכלים שהיו בזמנו, אלא שהם בעלי תכונות שאינן מתאימות לגוף האדם, מבחינת קושי העיכול שלהם וכדומה:
"ויש מאכלות שהם רעים... והם... והסולת שנפו אותה..."
"יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד... כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה... והבשר המליח הישן..."
מסיבה זו אין כל אפשרות להסיק מדבריו של הרמב"ם כאן או במקומות אחרים שהוא מתיר לצרוך את המזונות המזיקים המצויים בחנויות בימינו.
תגים: הפרעת אכילה , אכילה כפייתית , בולמוס אכילה מופרזת , אכילה מאוזנת , אכילה מרובה , אכילה רמב"ם .

אכילה מופרזת אכילה מרובה אכילה רמב
כל הזכויות שמורות
מתוך הספר בריאות כהלכה
מאת המחבר – הרב ניסן לברון
.וברשותו