תפריט

דעת הרמבם על מאכלים שונים


דעת הרמבם על מאכלים שונים
חומר משמר
התועלת הנובעת מאכילת לחם מחיטה מליאה
ההמלצה לצריכת דגנים מלאים היא מיסודותיה הבלתי-מעורערים של הרפואה הטבעית. גם הרפואה הקונבנציונלית מכירה בחשיבותם של רכיבי תזונה אלו, כפי שניתן להיווכח מקריאת המחקרים וההמלצות של ארגוני הרפואה המתפרסמים בתקופתנו.
והנה אנו מוצאים שהרמב"ם הוא בין הממליצים הראשונים על אכילת דגנים מלאים. בדבריו הוא דן על לחם מחיטה מליאה, ולא על דגנים אחרים. הסיבה לכך היא היותו של לחם חיטה המאכל הבסיסי של האוכלוסייה במצרים, בה חי הרמב"ם באותה תקופה:
"ולפי המאכלים הנהוגים אצלנו, הנמצאים הרבה, אביא מהם כללים מועילים (מזה). כי המאכלים הטובים, אשר ראוי שיכון מהם מי שירצה התמדת הנהגת הבריאות, הם: לחם חטה המתוקן כראוי... ורצוני בלחם המתוקן כראוי, שיהיה מחיטה נתבשלה כל צרכה, אחר שנתייבשו ממנה הליחות הנוספות, ולא נתיישנה עד שיתחיל בה ההפסד. ושלא יהיה הלחם מסולת נקייה, אך להעביר הקמח בנפה, ויהיה נראה חמוצו וישים בו מלח כראוי (רק שיהיה הלחם מגרעינים גסים, בלתי נקלפים, ומנוקים, ותראה החמיצות...) וירבה קטופו בעת לישתו, ויאפה בתנור. זהו הלחם המתוקן המלאכה אצל הרופאים, והוא הטוב שבמאכלים..."
בהתאם לקו בו נוקט הרמב"ם כאן לגבי לחם החיטה – שעליו להיות מוצר טבעי, מלא ובאיכות גבוהה - ניתן להניח כי באיזור גיאוגרפי אחר, הוא היה ממליץ באותו אופן על דגנים מלאים אחרים המצויים באותו מקום.
כידוע, מצויים אנשים שיש להם רגישות לחיטה מליאה. ההנחה המקובלת היא כי רגישות זו קשורה למערכת עיכול חלשה. בנוסף לכך, אכילה קבועה של הסובין המצוי בקמח חיטה מליאה עלול לגרום גם לבעיה של מניעת ספיגת המינרלים המועילים שבמזון, בגלל החומצה הפיטית המצויה בסובין. לכן, ההמלצה המקובלת כיום אצל מרפאים טבעיים רבים, לכלל האוכלוסייה ולא רק לסובלים מרגישות, היא לאכול לחם מקמח חיטה מליאה שנופה ניפוי מועט ביותר, בשיעור של 20% בערך. ניפוי זה מוציא את החלקים הגדולים ביותר של הסובין אשר גורמים לבעיה זו. מפליא להיווכח כיצד הרמב"ם ידע את מה שנתגלה למדענים בזמננו, והוא מורה לסנן את הקמח המלא סינון חלקי:
"... ושלא יהיה הלחם מסולת נקייה, אך להעביר הקמח בנפה..."
בדבריו של הרמב"ם ניתן להיווכח כי למרות שהוא שולל את המוצרים העשויים מקמח לבן, וכדבריו כאן:
"ויש מאכלות שהם רעים... והם... והסולת שניפו אותה כל צורכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן [הוא מה שמקובל לכנות 'סובין' בימינו] ..."
"וכן פת הדראה [לחם מקמח לבן] ולחם הסולת... אינם מאכלים טובים."
עם זאת, הוא מתיר לצרוך אותם לאנשים שיש להם מערכת עיכול חזקה - דבר שלצערנו אינו מצוי בימינו בחברה המערבית:
"ואם הם טובים, כאשר נתבשלו, הם צריכים אל אסטומכא יש לה כח גדול לבשל, ואז יזונו מזון טוב ורב."
כלומר, מוצרים אלו צריכים להיאכל רק על ידי אדם שמערכת העיכול שלו חזקה דייה לעכלם בשלימות, ואז הם אכן יספקו לגופו חומרי תזונה או דלק בצורת פחמימות בכמות רבה.
מוצרי חלב ונזקיהם האפשריים
לפי הרפואה הטבעית, הנזק העיקרי הנגרם על ידי מוצרי החלב, לאלו הרגישים להם, הוא יצירת ליחה עודפת בגוף, המהווה קרקע גידול לדלקות שונות. את חשיבות מניעת היווצרות ליחות בגוף ביטא הרמב"ם כבר אז:
"אני מייעץ לכל האנשים, שירחיקו כל המזונות המולידות הליחות הרעות, ואפילו האיש ההוא יעכלם בנקל ובמהרה, ולא יבוא בזה, כי בלי ספק יתקבץ בעורקיו, והוא לא יבין, [ו]ליחה רעה תתעפש במעט סיבה, ויתחדשו ממנה קדחות מגונות."
הרמב"ם מעיר על נזקיהם האפשריים של מוצרי החלב, אך אינו שולל אותם כמזון למי שאינו רגיש לו:
"כל מיני הגבינה רעים מאד ועבים מאד, ואולם הגבינה בת-יומא, הלבנה והמתוקה ובלתי שמינה - טובה."
"ואולם החלב בעת שחלבו, למי שלא יחמיץ באסטומכתו ולא יתעשן ולא יתחדש לו נופח במותניו,[ ] הוא מזון טוב לו..."

כל הזכויות שמורות
מתוך הספר בריאות כהלכה
מאת המחבר – הרב ניסן לברון
.וברשותו