תפריט
- רפואה על פי הרמב"ם
- דעת הרמבם על מאכלים שונים
- עצמאות בריאותית
- הנזק שבשומן מן החי
- התאמת המזון למזג האוויר ולעונות השנה
- אכילת יתר – הנזקים של אכילה מופרזת
- בריאות הרמב
- הנזק שבמאכלים משומרים או מלוחים
- הנזק שבשמן שחומם יתר על המידה
- חשיבות פעילות גופנית
- אכילה בדרך ארץ
- קדימויות בדרכי הריפוי
- כללי היסוד של הרפואה
- על אמנות הרפואה
- מטרת הבריאות לפי הרב
- הרמב"ם כרופא - רפואה
- הרמב"ם - חייו של הרמב”ם
מטרת הבריאות לפי הרב
הרמב"ם: המטרה בשמירת הבריאות היא לאפשר קיום מלא של תורה ומצוות
הרמב"ם מדגיש בכל כתביו כי המטרה היחידה בנקיטת האמצעים לשמירת הבריאות הינה קיום הגוף במצב תקין כדי שיוכל למלא את תפקידו העיקרי, שהוא שמירת תורה ומצוות:
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' [כלומר, רצון ה' הוא שנשמור על בריאותנו] הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין [המבריאים] והמחלימים..."
I
"שישים הכוונה באכילתו, ושתייתו... ושנתו, ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בריאות גופו בלבד, והכוונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כליה בריאים ושלמים לאחוז בחוכמות, ולקנות מעלות המידות והמעלות השכליות, עד שתגיע לאותה התכלית [שהיא עבודת ה'].
I
"צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו - הכל לעומת זה הדבר. כיצד... כשיאכל וישתה... לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי ליהנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך... אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים, אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף, אע"פ שהן מתוקים לחיך... שנמצא שותה ואוכל דרך רפואה בלבד, כדי שיבריא ויעמוד שלם, הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתיה..."
I
ועל זה ההיקש לא יכוון אז אל ההנאה בלבד, עד שיבחר מן המאכל והמשתה היותר ערב, וכן בשאר ההנהגות - אלא יכוון אל המועיל; ואם יזדמן שיהיה ערב - יהיה, ואם יזדמן שיהיה נמאס - יהיה. או שיכוון אל הערב לפי העיון הרפואי, כגון שנחלשה תאוותו למאכל, ויעוררה במאכלי תאוה ערבים ומתובלים. וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה. ותהיה הכוונה בכל זה - שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו - שידע [כלומר, שיוכל לדעת את ה', את התורה, ואת מצוותיה]."
הרמב"ם שולל את שמירת הבריאות כמטרה נפרדת בפני עצמה:
"המנהיג עצמו על פי הרפואה - אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד... אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות - והוא רעב וחולה, או אחד מאיבריו כואב..."
"ואפשר שתהיה הנהגתו כולה לפי המועיל [לשמירת בריאותו], כמו שזכרנו, אבל ישים תכליתו - בריאות גופו ושמירתו מן החוליים בלבד, ואין זה איש מעלה. כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות - בחר ההוא הנאת האכילה... וכולם אין תכלית אמיתית לפעולותיהם."
לעומת מטרה חומרית זו, שהינה מוטעית, הוא מציין את המטרה הרוחנית של שמירת הבריאות שהיא הנכונה:
"ואמנם הנכון, שישים תכלית כל הנהגותיו - בריאות גופו והמשך מציאותו על השלימות, כדי שישארו כלי כוחות הנפש, אשר הם איברי הגוף, שלמים, ותתעסק נפשו מבלי מונע במעלות המידות ובמעלות השכליות."
הרמב"ם מתאר את הערך הרוחני הרב של פעולות גשמיות, כגון הפעולות לשמירת הבריאות - כאשר מטרת האדם בעשיית מעשים אלו היא לשם שמיים:
"נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד... ועל עניין זה ציוו חכמים ואמרו: 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים', והוא שאמר שלמה בחכמתו: 'בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך'."