תפריט

הנהגות בריאות - בתי אבות


בס"ד
25/3/2009


הנהגות הבריאות על פי התורה

רקע מדעי מחקרי- בעניין הנהגות בריאות ו- בתי אבות
במאמר בכותרת "יתרונות המוח המבוגר" שנכתב על ידי החוקרת הידועה דר' ניצה אייל, פסיכולוגית מאוניברסיטת תל אביב בעקבות הספר: The Mature Mind.Gene D.Cohen (2005)' Basic Books.. העלתה החוקרת את מסקנותיה המובאות להלן שמראות בעליל את החשיבות של הפעלה וגירוי המוח האנושי וכן הפעלת פיזית של הקשיש.
אנו יכולים לראות קשישים עצמאים הנמצאים בקהילה , בדיור מוגן או בבתי אבות לתשושי גוף,אשר לומדים טקסטים של הגמרא, גם אנו רואים קשישים סיעודיים הנמצאים בבתי אבות אשר משולבים בשיעורי למידה תורניים לסוגיהם השונים. ישנם בתי אבות המיועדים לקשישים סיעודיים וכן בתי אבות לתשושי גוף המשלבים בתוכם "כוללים" בהם לומדים בצוותא קשישים תשושי גוף או סיעודיים. אנו גם רואים את גדולי הדור שלנו אשר למרות וחרף גילם הגבוה שומרים על בהירות וצלילות דעת נדירים למדי.
החוקרת במאמרה מציינת ארבע בשורות לקשישים וכלל ברזל אחד שיש לדעת אותם והם:
א. בשורה ראשונה: המוח שומר על יכולת הלמידה לאורך כל החיים
ב. בשורה שניה: המוח שומר על גמישות על התחדשות לאורך כל החיים
ג. בשורה שלישית: המוח המבוגר מפעיל את שתי האונות בתהליכי עיבוד המידע
ד. בשורה רביעית: המוח המבוגר מווסת ומאזן עוצמות רגשיות
כלל ברזל: השתמש בו או שתאבד אותו
המוח המבוגר הוא גמיש, מסתגל ובעל יכולות יותר מכפי שחשבו המדענים בעבר. מה ניתן לעשות כדי לשמור על נכס יקר זה? החוקרים זיהו מספר קבוצות של פעילויות שעשויות להעצים את המוח המבוגר באופן משמעותי.
א. פעילות מנטלית: אין צורך להגיע לאוניברסיטה לשם כך. מרבית הפעילויות המנטליות יכולות להוות גירוי למוח, כמו קורסים בקהילה, מועדון הספר שבו דנים על ספרים, קבוצות כתיבה, עבודה על מחשב וגלישה ברשת, תכניות אמנותיות ועבודות אתגריות - כמתנדב או כעובד בשכר.
ב. פעילות גופנית: ממצאי מחקרים מראים כי פעילות גופנית מעצימה את יכולות המוח, מעלה את רמת החמצון, מעוררת ייצור של אנדורפינים, מסעפת את הקשרים בין תאי המוח ועשויה ליצור תאים חדשים. ממצאים אלה מתייחסים הן לגבי פעילות גופנית מתונה והן לגבי פעילות אירובית, מתמשכת וריתמית, המפעילה קבוצות גדולות של שרירים.
ג. פעילויות פנאי מאתגרות: ממצאי מחקרים מצביעים על פעילויות הפנאי הבאות כמשפיעות ביותר (לפי סדר השפעתן) על הסיכון לירידה קוגניטיבית: ריקודים, משחקי שולחן שונים, נגינה על כלי מוסיקלי, פתרון תשבצים, קריאה. מידת ההשפעה קשורה לשכיחות העיסוק בפעילות. למשל, בקרב אנשים זקנים שפותרים תשבצים ארבע פעמים בשבוע, הסיכון לחלות בדמנציה היה נמוך ב 47% בהשוואה לאנשים הפותרים תשבצים רק פעם בשבוע.
ממצאי מחקרים רבים מאשרים את הפתגם "השתמש בו או שתאבד אותו". המוח מתחזק כאשר מפעילים ומאתגרים אותו באותה דרך שהשרירים מתחזקים כאשר משתמשים בהם. ממצאים אלה מטילים הן על האדם המבוגר והן על אנשי המקצוע המופקדים על רווחתו הגופנית והנפשית אחריות להפעלה שוטפת של המוח באמצעות פעילויות מגוונות, מאתגרות ומחדשות.

המבט התורני ("חיים בריאים כהלכה",הרב יחזקאל סחייק תשס"ז)

חובת שמירת הבריאות
חובתו של האדם בעולם היא תיקון נפשו על ידי עסק התורה והמצוות ומיעוט ההתעסקות בחומר ובגשמיות. אמנם רואים בדברי חכמינו זכרונם לברכה גם את גודל החיוב והמצוה לעסוק בעניני בריאות הגוף.
וכך אנו רואים בגמרא במסכת שבת (דף פב.) ששאל רב הונא את רבה בנו, מרוע אינו הולך לשיעוריו של רב חסדא "ששמועותיו מחודדות"? השיב רבה ואמר: "לשם מה אלך אל רב חסדא? הלא כאשר אני הולך אצלו, הוא מדבר אתי במילי דעלמא - עניינים של בריאות הגוף !" ענה רב הונא לבנו בתמיהה: "הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה קורא לכך ענייני העולם ? ! כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו ! ".
הרי לנו, כי לא זו בלבד שאין העסוק והלימוד בעניני בריאות הגוף נקראים "מילי דעלמא" אלא אף יש עדיפות למי שמתבל את שיעורי תורתו באלו הענינים, וכלשון רב הונא שאמר "כל שכן שעליך ללכת ללמוד אצלו !".
ומכאן לדבריו המאלפים של הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל על חובת האדם לשמור על בריאות ושלמות גופו. (חורב בפרקי החוקים, בפרק ז' איסור איבוד וסכנת עצמו, ומצות שמירת גופו): "דע לך כי גם גופך, גם כוחותיך, גם זמנך הקצר במשך עת היותך במציאותך פה עלי אדמות, לא לך הם... הלא ניתנו לך רק להשתמש בהם בתור כלי יוצר ואמצעי, למלאת בהם את חובותיך, לכן עליך החובה, להשתמש בגופך כמו עם שאר המתנות, אשר חוננת במו, רק לפי רצון השם וסדר השם, אבל להרוס, לבטל ולכלות את הכלי יוצר... חלילה, חלילה לך מעשות כזאת - היה לא תהיה !... כי ידרוש השם ממך דין וחשבון נורא וחמור על היקר מכל יקר שלך... את דמך בנפשך ידרוש ממך השם ! ! עבד השם אתה, רוח האדם, הנך שלוח הלום, להתעטף פה בעפר הארץ ולמלאת בתבל הארצי את פקודת אלוקיך..., כל זאת פקודת השם ותעודה עבורך, ואתה האם מאן תמאן, למלאת באמונה את תפקידך... או מפני, כי החלשת את עצמך עד כי נרפה אתה למאד... גם המום הקטן שבקטנים אסור לך לשים בגופך.חלילה לך על ידי קלות דעת, לרופף את מבנה גווייתך... חלילה לך על ידי מונעך ממך את הדברים הנחוצים והמותרים לך להחליש את עצמך... אל תרופף על ידי כלכלת חייך בבלי סדרים, את כוחותיך, אל תמעיט ואל תבלה את בריאותך ואל תקצר את שנות חייך, והנך מקבל עליך אחריות קשה בעד שידוד הכוח לפני השם. כל רפיון והשחתה הקל שבקלים בצידיה, היא 'רציחה חלקית'. לכן, עליך החובה והמצוה ככל האפשר, להיות נזהר בכל אלה ולמנוע עצמך מדבר אשר יוכל לסכן את בריאותך... אל תנסה את השם ואל תסמוך עצמך על הנס של ההשגחה, יען ההשגחה איננה מגן ומחסה, כעד זדון לבב, קלות הדעת וחרוף נפש... חמירא סכנתא מאיסורא. לכן שמור נפשך מאד ושים לבך לכלכל כהוגן את גופך, למען יישאר לך תמיד כלי מחזיק ברכה לשרתך בהיותו בריא וחזק לפעולת חייך, חדל לך מכל דבר אשר יוכל להזיק לגופך ולהרוס את בריאותו, אף קח לך והשתמש בסדר חייך עם הדברים שהמה יוסיפו לתת לגוף כח, בריאות אומץ וחיל.
וראה בחזון איש שכתב "וכשאני לעצמי, הנני חושב את ההשתדלות הטבעיות במה שנוגע לבריאות, למצוה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם, אשר הטביע היוצר ברוך הוא במטבע עולמו..." (קובץ אגרות חלק א סי' קלו). "הדקדוק על אמצעי הבריאות היא עבודה אהובה לפניו ית'" (סימן קל"ז).
אלו דברי רבנו משה חיים לוצאטו זצ"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פרק י"א) על אדם המקל ראש בבריאותו: "לא יהא נחשב אלא לשוטה גמור".
וראה מה שכתב בספר 'באר הגולה', בסוף הסימן האחרון של שולחן ערוך חושן משפט, על דברי השולחן ערוך שכל המסכן את עצמו מכין אותו מכת מרדות, וז"ל: "והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם .
שמירת בריאות הגוף - מצות עשה מן התורה
נתבונן כעת בדברי הרמב"ם, ונראה מדבריו שדעתו ששמירת הגוף ובריאותו היא קיום מצות עשה של "והלכת בדרכיו".הנה הרמב"ם, התחיל את ספרו הגדול, הוא ה"יד החזקה" בהלכות יסודי התורה, אשר המה הלכות האמונה במציאות השם יתברך. לאחר שביאר את הלכות יסודות התורה והאמונה בהשי"ת, החל הרמב"ם לבאר את הלכות דעות. למצוה הראשונה בהלכות דעות שהיא ללכת בדרכי השם - כנאמר "והלכת בדרכיו" - מקדיש הרמב"ם את חמשת הפרקים הראשונים. בשלשה מהם הוא מבאר איך לקיים את האופן הראשון של המצות עשה "והלכת בדרכיו", באופני ההרחקה ממדותיו הרעות של האדם שהן: הכעס, הגאוה, הקנאה, התאוה והכבוד, ולעומתם את ההליכה בדרכיו - במדות הטובות של הבורא ית' : חנון, רחום וקדוש, ושחייב האדם לעשות כל מעשיו לשם שמים. מסיים הרמב"ם חלק זה של "והלכת בדרכיו" ואומר: "והוא שאמר שלמה בחכמתו, בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך".
מכאן עובר הרמב"ם לבאר את האופן השני שבו תתקיים המצות עשה של "והלכת בדרכיו", וזה לשונו בפרק ד': "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים".
דבריו אלו גם מסבירים מדוע הלכות שמירת הגוף ובריאותו, באו לפני הלכות תלמוד תורה ושאר כל התרי"ג מצוות.
בהמשך מבאר הרמב"ם באריכות רבה לכלל העם, לחכם ולתלמיד חכם את הלכות הנהגת שמירת הבריאות לפרטי פרטים, איך לאכול ומה לאכול, איך לשכב ומתי לשכב, מתי להתעמל ומתי להתפנות. אף אלו הלכות ב"משנה תורה" וראוי לפלפל בהם ולרדת לעומקם כמו בשאר ההלכות ולקיימם.
הלכות אלו פירט הרמב"ם לכלל העם. ומשסיים פרק זה, הרחיב בפרק הבא לבאר במיוחד את חובת החכם להיות ניכר ומובדל משאר העם, כשהוא מדגיש את חובתו להיבדל גם במעשיו, במאכלו ובמשקהו, וכלשונו שם בהלכה א': "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו... במלבושו... ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר". "כיצד? תלמיד חכם לא יהיה גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, ולא יאכל ממנו אכילה גסה, ולא יהיה רודף למלאות בטנו, כאלו שמתמלאים ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם... אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו, הוא שאמר שלמה, "צדיק אוכל לשובע נפשו". ובהמשך : "מלבוש תלמיד חכם נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית". מסיים הרמב"ם פרק ה' ואומר: "כללו של דבר... ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".
דעת הטור כמו כן, ששמירת הבריאות היא מצוה, שכך כתב בהלכותיו בחלק אורח חיים סימן קנ"ה וז"ל; "מצוה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה". וגם בספר משנה ברורה (כסימן קפה) הביא את דבריך להלכה.
החפץ חיים מעורר על חובת שמירת הבריאות
הרב הגאון רבי פתחיה מנקין זצ"ל (רב ברוסיה ואח"כ התיישב בפתח תקווה), מתלמידי הישיבה דראדין, כתב את הדברים דלהלן למערכת הירחון "שערי ציון" בירושלים, כשהוציאו לאור חוברת על החפץ חיים בשם "ארחות צדיק". ככלות שנה לסילוקו: "אהבתו של החפץ חיים את לומדי התורה היתה אהבת אב לבנים. הוא לא הסתפק בכך שקיבץ אליו בני תורה למקום תורה אחד, ולא אמר די בדאגתו למצבם הרוחני, אלא דאג גם למצבם החומרי בחיבה יתירה. זכורני, כשלמדתי בראדין בראשית הקיץ של שנת תרס"ג, ומרן החפץ חיים זצ"ל בא כדרכו בקודש בכל יום שני וחמישי, לעזרת נשים - מקום לימוד המוסר לפני תפילת מעריב - לעורר את בני הישיבה בדברי מוסרו, ומה נשתוממתי לשמוע מפה קדשו את ה'מוסר' הבלתי רגיל דלהלן, וכה אמר: "אל תרבו ללמוד הרבה יותר מדאי. האדם צריך לשמור את גופו שלא יחלש ולא יחלה, לכן צריך לנוח ולהנפש ולשאוף רוח צח. צריך לטייל לפנות ערב או לשבת בחדר ולנוח, וכשאפשר יש לרחוץ בנהר כדי לחזק את הגוף ! כי ההתמדה היתירה הרי היא עצת היצר, לעמול יותר מדאי, כדי שהגוף יחלש, ויוכרח בהמשך הזמן לבטל לגמרי מתלמוד תורה, ואז יצא שכרו בהפסדו. ומבשרי אחזה - המשיך החפץ חיים לומר לנו - בימי נעורי הרביתי ללמוד יותר מכוחי ונחלשו עיני, עד שצוו עלי הרופאים שלא לעיין בשום ספר שנתיים. נו, האין ההתמדה היתירה עצת היצר הרע ? שאל החפץ חים, והוסיף - ואם יחלה האדם חס וחלילה עקב אי שמירת בריאותו כתוצאה מהתמדתו היתירה, הרי חס וחלילה יקצר את ימי חייו של שבעים שנה ואם כן הוא עתיד ליתן את הדין.

התיחסות ההלכה לדעת הרופא
כל בר דעת יודע לשמור נפשו מדברים בהם הסכנה גלויה וברורה, אך פעמים, אין הסכנה ניכרת וידועה. המומחים הבקיאים בענייני בריאות גופו של האדם הם הרופאים. אלה מוכשרים לאבחן את הסכנות, המחלות והפגעים, ולהציע דרכי טיפול כיצד להלחם בהם. וכן מדריכים הם אותנו להיות מן החכמים הרואים את הנולד ולהתנהג באורח חיים נכון שיש בו בכדי למנוע את המחלות בטרם יפגע הגוף. לרופא יש מעמד חשוב בעיני ההלכה והדין נקבע על פי אומדן דעתו של הרופא הבקיא.
וכך שנינו במשנה בעניין אכילה ביום כיפור (יומא דף פכ, א): "חולה - מאכילין אותו על פי בקיאין", ובהמשך אומרת הגמרא (יומא דף פג, א): "רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך- שומעין לרופא". וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תריח סעיף א): "וחולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עובד כוכבים שאומר : אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילין אותו על פיו, ואין צריך לומר שמא ימות. אפילו אם החולה אומר: איני צריך, שומעים לרופא". ובמשנה ברורה שם, כתב בשם הפוסקים: אם החולה רוצה להחמיר, אחר שצריך לכך, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותכם אדרוש".


סיכום ומסקנות
רבים מהקשישים השוהים בקהילה או במסגרת של דיור מוגן אינם מפנימים לגמרי את החשיבות של הפעילות הגופנית או הקוגניטיבית. הסיבות יכולות להיות בין השאר עצלות פשוטה, קשיים בתפקוד והעדר זמינות של הפעילות . צריך להפנים כי קשישים זקוקים לפעילות גופנית אחרת השרירים ,הגידים עלולים להגיע לקשיון והדרך קצרה להיות סיעודי בקהילה או בבית אבות. הוא הדין לפעילות קוגניטיבית שבהעדרה יכולים להגיע מהר יותר למצב של תשוש נפש בקהילה או בבית אבות.
אנו צריכים וחייבם לדעת כי הקשיש הסיעודי הוא בדר"כ מרותק לכסא גלגלים או למיטה ואפשרויות התנועה שלו הן מוגבלות. חובה עלינו לדאוג לפעילות גופנית לקשיש סיעודי או תשוש נפש כדי שלא יקבל ח"ו פצעי לחץ. רבים מהמשפחות אינן מודעות לנושא פצעי לחץ והקשיש הסיעודי מגיע לבית חולים עם זיהום וחום כתוצאה מפצע לחץ שלא אובחן, ואם דרגת הפצע הינה גבוהה הוא מופנה היישר לבית אבות לסיעודי מורכב ,כי זו סכנת חיים.

כפי שאנו רואים מהאמור לעיל בהקשר לפעילות הגופנית אין היהדות מתייחסת בביטול ח"ו לפעילות זו כפי שנדמה בציבור הכלל ,אלא להיפך יש להשקיע בכך מאמץ ניכר אחרת "אך את דמכם לנפשותכם אדרוש".כל הפעילות המתוארת לעיל חלה על הקשיש העצמאי השוהה בקהילה או בדיור מוגן,הן על הקשיש הסיעודי השוהה בבית אבות או תשוש הנפש. צריך כמובן להתאים את סוג הפעילות ליכולות של הקשיש על מנת להפיק את מירב התועלת מכך.

בברכה דוד דנחי
יד לקשיש